אהוד אברהם הוא מוותיקי קיבוץ דליה שבגליל. בין מלחמת ששת הימים ליום הכיפורים, הצליח להשחיל לימודי פיזיקה ומתמטיקה בטכניון. בשתי המלחמות לחם אהוד בחזית, וראה את הקרבות מקרוב. "היום קוראים לזה הלם קרב, אז לא דיברו על זה בכלל", מעיד אהוד, "אצלי זה לא התבטא בסיוטים בלילה, אלא בדברים אחרים, כמו למשל אי השלמת הדוקטורט שלי בפיזיקה".
אחרי שראה רבים מחבריו נופלים בקרב, החליט אהוד להפוך למורה למתמטיקה 5 יחידות בתיכון, עם חיבה מיוחדת לתלמידים בעייתיים. ב-1982, כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה, פרץ משהו נוסף - ענף ההייטק הישראלי. "נשאבתי לעולם הזה", הוא מספר, "ונשארתי בו 40 שנה".
"אין לי אמביציה של צבירת תארים, באתי לעבוד", אומר אהוד, ששימש כמפתח תוכנת בקרה במפעלי הקיבוץ. שני המפעלים של קיבוץ דליה נחשבים למצליחים מאוד, ואהוד נהנה מחופש פעולה,. המילה "הנאה" חוזרת לאורך השיחה שלנו, ממש כפי שהוא הרגיש לאורך ארבעה עשורים של תעסוקה.
"כל הידע של הפעלת המערכות היה אצלי"
אבל רגע, בואו נתעכב כאן על משהו ייחודי. אחד הדברים שאנחנו שומעים כל הזמן, הוא שגיל 45 נחשב ל"גיל המוות" מבחינת אפשרויות תעסוקה בהייטק. איך ייתכן שגם בגיל 80, כשאהוד פרש מהעבודה, זה היה מרצונו שלו ולא בגלל שעובד צעיר הראה לו את הדרך החוצה? "אני שייך לדור הקיבוצים שעבד כל חייו בלי כסף", מספר אהוד. "אשתי נהגה לומר 'אתה יודע כמה כסף היית יכול לעשות בחוץ?', אבל הדבר היחיד שאכפת לי ממנו הוא שהעבודה תהיה מעניינת. כסף לא היה חסר בקיבוץ המשותף של פעם, אבל אז הגיע השינוי והתחילו לתת משכורות. רוב בני דורי יצאו לפנסיה, אבל לא היה מי שיחליף אותי. תחשוב כמה עולה להעסיק מישהו עם רמת ההשכלה שלי וכמות הידע שלי. גם אני לא עובד בחינם, אבל אני פיתחתי את האוטומציה של המפעל, והידע של איך מפעילים את המערכות נמצא אצלי".
"אני חושב", אומר אהוד, "שהחברה שלנו מפסידה המון בכך שהיא מעדיפה את הצעירים. יש תחומים שבהם יש להם יתרון, אבל גם לקשיש כמוני יש הרבה מה לתת", הוא צוחק. "אפילו בתחום הזה יש לי יתרון עצום, ההייטקיסטים הצעירים קופצים ממקום למקום, תוסיף להם 2,000 שקל למשכורת ומכונית צמודה, והם עוברים ליעד הבא. אני? אני מחפש עבודה מעניינת. נכון, אולי הראש שלי לא פועל כמו שהוא פעל בגיל 20, אבל בוא נגיד שהוא טוב יותר מרוב הסביבה שלי, גם לא מעט צעירים".
אהוד מרבה לטייל עם אשתו בעולם. במהלך טראק של חודשיים באנדים, אחד הפרויקטים שעליהם עבד סבל מבעיות בהיעדרו. "פתאום הם לא הסתדרו בלעדיי עד כדי כך שלא ישנתי בלילה, זה לא קרה לי אפילו במלחמות, ואמרתי למנהל המפעל שהגיע הזמן להעביר את הידע שלי למישהו צעיר. פשוט לא הסכמתי להמשיך במצב הקיים שבו כל פרויקט תלוי בי בלבד".
"אחרי 40 שנות עבודה בהייטק - אני מגשים חלום"
הלחץ בעבודה ממש לא היה הגורם לפרישתו של אהוד לגמלאות בגיל 80, הרבה לאחר גיל הפרישה. "כבר בגיל הגן התגלה שיש לי ראש ריאלי, אבל הנשמה שלי הומאנית", מעיד אהוד. "כשהייתי בגיל בית הספר, הסתכלו על המקצועות ההומאניים באופן שלילי מאוד, המקום שאליו זורקים את מי שלא יכול ללמוד פיזיקה, מתמטיקה או כימיה. המורה שלי להיסטוריה כתבה לי בגיל 14 על אחת העבודות שלי 'כשאתה רוצה אתה יכול', והלוואי שהיה לי את האומץ לענות לה שאם היא רק הייתה מצליחה לאתגר אותי, הייתי פורח".
הפריחה הזו מגיעה היום, כשאהוד כבר בן 81, ומנצל עד הסוף את אפשרויות הלימודים בחינם באוניברסיטאות לאזרחים ותיקים. "אחרי 40 שנות עבודה בהייטק, אני מגשים חלום חדש ולומד היסטוריה, פילוסופיה, אפילו שירה, ואני ממש פורח".
מצמרת אלביט מערכות לחממת סטארטאפים בצפון
קלישאת "גיל הוא רק מספר" לא מרשימה את יוסי אקרמן, בן 74, לשעבר מנכ"ל אלביט. עבורו, המספר הזה הוא תשוקה בלתי פוסקת לרצון להמשיך לעשות שינוי בחברה הישראלית. כאדם שפרש לגמלאות מהתפקיד הבכיר יותר של ענקית הטכנולוגיה, אקרמן מגיע עם הילה ומעמד. הישגיו בתפקיד מוכרים וידועים, אולם אנחנו הסתקרנו במיוחד האם הגיל שלו היה אי פעם מכשול. "אני לא הפורש המקובל", אומר אקרמן, "וגם אחרי שפרשתי מאלביט, מעולם לא הרגשתי שהגיל מכשיל אותי. להיפך, הדור הצעיר קיבל אותי בחום".
כשפרש מאלביט לאחר 30 שנות עבודה בחברה, אקרמן התמודד עם השאלה שכל הגמלאים מתמודדים איתה - מה הלאה? "אבא שלי לימד אותי שהאתגר האמיתי בחיים אינו ללמוד דברים חדשים", הוא משתף, "אלא לשכוח דברים ישנים". המשפט הזה של אביו הוביל את אקרמן לשים את ההייטק בצד ולחזור לאדמה. למרות היעדר ניסיון קודם בחקלאות, אקרמן התעמק בלהט בגידול זיתים. היום, עשור לאחר מכן, משפחת אקרמן כולה עוסקת בייצור שמן זית איכותי.
מטע הזיתים המשפחתי הוא רק עמוד אחד בפרק החיים החדש של אקרמן. לאחר שזיהה פער עצום בין מרכז לפריפריה בהזדמנויות סטארט-אפ, הוא ייסד את OpenValley, מיזם ייחודי בעמק יזרעאל. "במקום שיזמים צעירים ינהרו מהצפון לתל אביב, אופן וואלי מציעה להם מקום קרוב יותר לבית, עם מנטורים, קואוצ'ינג, ואפילו תמיכה כלכלית מסוימת", אומר אקרמן ומוסיף, כי "לא מדובר בסתם מרחב עבודה כמו חללי עבודה להשכרה, זה מקום שמטפח מערכת אקולוגית שבה סטארט-אפים יכולים לפרוח".
"המבוגרים צריכים לסלול נתיבים מהירים עבור הצעירים"
אקרמן דווקא מסכים עם הקביעה שלפיה העולם שייך לצעירים, אבל התפקיד של בני גילו הוא לעזור להם לסלול נתיבים מהירים יותר בדרך לפסגה, על ידי העברת חוכמה, ידע, ולקחים מעולם העבודה שלהם. כשהוא מסיים לעבוד במטע הזיתים, הוא מגיע לחממת הסטארט-אפ ומעניק ליווי מקצועי, ייעוץ, ומלמד איך להצליח כיזמים.
לאקרמן יש גם מסר, במיוחד אם אתם רגע לפני גיל הפרישה. "אל תתחילו לחשוב מה הדבר הבא רק ביום הפרישה, צריך להתכונן ליום הזה לפחות שנתיים לפני שהוא מגיע. זהו השלב שבו צריך להתחיל לבנות תחומי עניין, גם אני נטעתי את עצי הזית שנתיים לפני הפרישה. התחילו לחשוב מה אתם יכולים לתת לאנשים אחרים ולחברה, אבל באופן שיסב לכם הנאה. לא מעט אנשים בני 67 עדיין נמצאים במלוא כוחם, והעשייה הזו תורמת לבריאות ולחיים ארוכים".
אזרח ותיק, מחפש עבודה? למגוון משרות מותאמות הקלק כאן
למידע בנושא תעסוקה בגיל השלישי, כתבות וסרטונים, היכנסו>>